דף הבית

Bienvenue sur le site Albert levy -ברוכים הבאים לאתר - אלברט לוי

הסבר מלבני: Azemmour אזימור שלי - עיירת ילדותי לדף הבית

Azemmour אזימור שלי - עיירת ילדותי

קליפים / סרטונים שצילמנו בטיול השורשים בשנת 2000 - בסוף דף זה

הגשר הישן של העיירה אזימור שנבנה בשנת 1924, מעל הנהר הגדול

הקדמה :

כמו רבים אחרים בארץ שרצו מיזוג גלויות בארץ , מתוך רצון , נעקרנו מהשורשים שהיו לנו בגולה ובנינו את עצמנו מחדש כישראלים , כך חונכו גם ילדנו . ארגנו את החיים מחדש ונטענו שורשים חדשים במולדת , היינו שקועים בעשייה ובבניין בארץ .

לאחר ביקור השורשים שלי במרוקו בשנת 2000 עם רונן הבן שלי , כתבתי מספר דברים על החיים במרוקו , תמצית של שורשי הקהילה היהודית במרוקו , כתבתי על : קשר משפחתי לארץ ישראל, --- על הקשר של משפחתי עם תופעת הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו,----על פולקלור, גורלות , שורשים ומצגת על מרוקו .

על עיירת ילדותי , התחלתי לכתוב , לאחר שהכרתי את יעקב אלפסי שכתב ספר מדהים עם מידע רב , זיכרון אדיר השקעה ועבודה רבה באהבה , של יעקב אלפסי . פרטים רבים וסיפורים של העיירה המשותפת שלנו אזימור .

בחודש ינואר 2005 , כתבתי בפורום של אתר שהוקם לעיירה אזימור ע"י מוסלימי יליד המקום בצרפתית ( זאמאל אלבז - התמונה הראשונה מהאתר שלו ) . כתבתי באתר שלו את ההיסטוריה בתמצית רבה של יהודי אזימור במשך מאות שנים כפי שהיה גם בערים אחרות במרוקו , כי רציתי לומר לצעירים בעיירה היום , היו גם יהודים באזימור , לא הייתה בעיה וזה פורסם , קיבלתי דואר ממוסלימיים רבים בצרפתית ובהפתעה רבה קיבלתי דואר מדודו של יעקב אלפסי , ברטו אלפסי, שסיפר על על בן אחיו יעקב אלפסי , לאחר שיחות עם יעקב נוצר קשר טוב והוא שלח לי את הספר המדהים שכתב לאחר שאסף חומר רב במשך כ 20 שנים - כל הכבוד ליעקב אלפסי על המאמץ הרב בכתיבה והוצאת הספר בשם "מסמטאות המלאח " סיפרים עממיים של יהודי מרוקו .

אחר השיחות עם יעקב ולאחר שקראתי את הספר , חזרו אליי חלק מהזיכרונות שנעלמו לי , זיכרונות ילדותי בעיירה באזימור .

אזימור שלי עיירת ילדותי .

אבי נפתלי נולד באזימור ובגיל 30 כאשר לא הייתה מספיק תעסוקה לצעירים של העיירה , הוא נדד לעיר הגדולה קזבלנקה 80 ק"מ צפונית לאזימור ואחרי כן עבר עוד יותר צפונה לעיר הבירה ראבט , הכיר את אמא שלי ושם אני נולדתי יחד עם האחיות שלי .

בגיל 5 כאשר היה טרור בראבט ,ולאחר שנרצח צורף יהודי בחנות הזהב שלו במדינה , אבי שהיה השכן שלו , הסיק מסקנות ,בדק מצב והגיע למסקנה שצריך לחזור לעיירת הולדתו אזימור כי שם היה שקט .

הגענו לאזימור השכרנו דירה ללא חשמל וללא מים זורמים , ירידה ברמת החיים לעומת המגורים הראבט שם היה חשמל ומים זורמים וכך התחלנו לחיות בשקט וביופי של העיירה עם הקהילה שלה שהייתה מוכרת לאבי .

כילד זה היה גן עדן שלי , הנהר אום א_רביע , נהר אדיר ביופי שלו שמתחבר לאוקיאנוס האטלנטי , משם הגיעו הפורטוגזים שבנו את חומות העיירה , ממש כמו עכו העיר שלי - חומות וים עם תותחים חלודים , עכשיו אני מבין למה אני מרגיש טוב בעיר עכו .

מפת אזימור : מספרו של יעקב אלפסי - שחזור ע"פ זיכרון ילדות של דוד אלקיים

מתברר לי שתקופת הילדות בין גיל 5 עד גיל 15 , היא בעלת משמעות ונשמרת בנשמה , עכשיו כאשר שמעון אלפסי הזכיר לי את הילדות שלי בתמונות ושמות המקומות , הכול צף לי , כל הרגשות של הילדות , השמחות והפחדים והמראות . לדוגמא :

בתמונה מראות דאר הסבון - בית הסבון : חורבות המגדל מימי הפורטוגזים , אשר שימש תצפית לעבר הנהר , מימין במבנה ( עם הגג המשונן ) שהיה ברשות המוסלימים , נמצאים שני קברים : האחד של קדוש יהודי והשני של קדוש מוסלימים ,( מספרו של יעקב אלפסי ) .

המגדל הזה היה החצר האחורית של הבית שלי , בו שיחקנו את משחקי הילדות , כיום יש חומה קטנה בצד שמאל של התמונה שנותנת הגנה לתהום / לנהר , בילדותי לא הייתה חומה וזה היה פחד גדול ליפול , כאן האזור הזה קיבלתי פחד מגבהים בהרבה חלומות שלי במשך שנים רבות אפילו בבגרותי בארץ עוד חלמתי שאני נופל לנהר - ומתעורר בבהלה בכל פעם - רק בעמל רב דחקתי את זה , לאחר שעליתי למקומות גבוהים אחרים בעולם .

החומות ושרדי התותחים הפורטוגזים - תמונות מספרו של יעקב אלפסי .

גם בחומות אלה עברה ילדותי, זה היה קרוב לבית שלנו , , זכור לי שכאן בחומות אלו , שיחקנו תפרנו חלומות איך להיות שחקני קולנוע , היה איש גוי , שקראו לו ליסטו ,הוא היה מדבר שקלסיקון המרוקאי של היהודים והוא היה תמיד לבוש בבגדי חיל הים , כי הוא היה תקופה מסוימת בחיל הים , יום אחד הוא עשה תמונות עם פוזות משחק , כאילו שודדים מגיעים לחומה , נאבקים ובסוף הוא מציל את הילד , התמונות נשלחו לעיר הגדולה כידי להיות מועמדים להיות שחקנים בסרטים , היו חלומות .

אזימור שלי - החיבור בין הנהר והים האטלנטי והעיירה העתיקה בצד שמאל מהנהר

נהר אום א-רבע : הגשר המחבר את קזבלנקה ואזימור - הנהר נחשב לגדול שבנהרות מרוקו , אורכו כ 500 ק"מ והוא מנקז את מימיהם של נהרות ויובלים הזורמים מהאטלס הגבוה . ( מספרו של יעקב אלפסי )

הנהר היה בשביל התושבים מקור חיים , מקור למי שתייה , היו מובילי מים שמכרו לנו את המים עד הבית , לא הייתה אפשרות אחרי הצהרים , לא הייתה אפשרות לקחת מים מהנהר , כי הייתה גאות של הים האטלנטי שהציף את הנהר והמים היו מלוחים , רק בבקר כאשר היה שפל , המים חזרו להיות מתוקים והחיים חזרו לנהר .

לנו הילדים זה היה מקום לדייג ולשחייה ולא היה צריך בגד ים לשחייה , כל הילדים היו ערומים וכאשר סימנו את השחייה התייבשנו מול השמש - חיים טבעיים ומהנים . בלילה היה פחד נוראי להגיע לנהר , יעקב הזכיר את את השדה " עאישא קנדישה " כולם האמינו בשדים והרוחות וכל מי שהתקרב לנהר בלילה , היה נבהל , זכורים לי החלומות בהם פחדתי פחד מוות מהירידה לשער הנהר בלילה (באב אלוואד). לא היה קל אבל היה מעניין , כי בלילות ליד הבית היינו נפגשים ומספרים סיפורים ובדיחות לפני שינה - זה היה הבידור , מדובר על שנות ה 50 , ללא טלביזיה .

זכור לי איך פעם בשנה , לפני פסח , הייתי עוזר לאבי לסנן את הזבל של חנות הזהב , במים של הנהר - כמו אלה שמחפשים זהב בנהרות , מתוך הזבל היינו מאתרים חתיכות זהב , היינו מתיכים את החתיכות ומוכרים ואת הזהב בקזבלנקה כידי לעשות את החג .

התמונה מימין : מבואת הכניסה לקבר הצדיק רבי אברהם מול-אנס זצ"ל בשלהי שנות ה- 40 של המאה ה 20 - מספרו של יעקב אלפסי - מאוסף משפחת אבישעיד , אשדוד .

התמונה משמאל : באותו מקום ,מתונה נדירה מילדותי , תמונת בר-מצווה שלי בשעה 06:00 בבקר לפני בית הכנסת בכניסה לרבי אברהם מול-אנס זצ"ל , ברקע אחותי אליס , מסדרת את השיער לתמונה והבנות הקטנות , אחותי חנה ובת הדודה פורטון דלויה , היום בבר שבע

מתחם קבר רבי אברהם מול-אנס זצ"ל 1989 -והתמונה משמאל אותו מתחם בשלהי שנות ה 40 של של המאה ה20 -מספרו של יעקב אלפסי (מאוסף משפחת עמאר ,נתניה )

יהודי הקהילה ונציגי השלטון , במסיבת יום הולדתו שלמלך מרוקו מוחמד החמישי , שהתקיימה בבניין ר' אברהם מול-אנס זצ"ל - מספרו של יעקב אלפסי ( מאוסף משפחת אבישעיד , אשדוד )

תפילה באתר הקדוש ר' אברהם מול-אנס זצ"ל בשנת 1989 - ומצבת הצדיק בתחילת שנות ה40 של המאה ה20 - מספרו של יעקב אלפסי ( מאוסף שמעון אלפסי ז"ל , אופקים )

החיים שלנו כילדים מסביב מתחם הצדיק ר' אברהם מול-אנס זצ"ל , היו תמיד מעניינים ופוריים , כשגרה , שם במתחם, יכולתי לפגוש תמיד אנשים חדשים שבאו לבקר מערים רחוקות ובמיוחד מקזבלנקה . כל הזמן היו חגיגות במקום , אנשים היו מביאים בשפע ומחלקים לקהל הרחב , קוסקוס עם בשר כבש ששחטו במקום , פירות יבשים ואגוזים , עוגות ועוד . אנחנו הילדים היינו מגיעים לשם לאחר כל המשחקים שלנו , אוכלים מדברים ושומעים את סיפורי הניסים שעשה הצדיק בכל פעם לאחר .

יהודי הקהילה בשעת סעודה רביעית במוצאי שבת בבניין ר' אברהם מול-אנס זצ"ל בתחילת שנות ה40 של המאה ה-20 - מספרו של יעקב אלפסי ( מאוסף מר שמעון אלפסי ז"ל , אופקים ) התמונה בצד שמאל : רבי סעיד בן-עטאר זצ"ל וחותמתו מאזימור - מספרו של יעקב אלפסי ( מאוסף מר סילבאן בן עטאר , ירושלים )

חיים בקהילה היו מסביב לדת ולמסורת , כל הקהילה הייתה משתתפת בתפילות , אני זוכר את התפילות עם הסעודות , עם הפיוטים עם הכמיהה לציון , אבי נפתלי לוי ז"ל , היה פייטן באירועים המשמחים וגם בתפילות של בית הכנסת . היינו מתפללים בכל פעם בבית כנסת אחר בישוב , לדוגמא : פעם התפללנו בבית הכנסת של משפחת בן-עטאר , וליל "בהושענא רבה" , היינו מתארחים אצל משפחת בן-עטאר לתפילות עם כיבוד עשיר , כך היה נראה לי בילדותי . זכור לי שלמדתי את ההפטרה בגיל 10 ועליתי לתורה בשבת , אחרי הסוכריות בבית הכנסת , הייתה ארוחה חגיגית בבית שלנו , העלייה לתורה בגיל זה מחזקת את הביטחון והנפש של כל ילד .

בצד שמאל : מבט על בתים הלבנים של אזימור - השפעה מגורשי ספרד מורגשת היטב ברכיטקטורה תמונה מספרו של יעקב אלפסי ובאדיבות משפחת פורטוגלי , חיפה - התמונה בצד ימין : שער העיירה שימש לא רק לכניסה ויציאה , אלא גם להעברת מסרים של הממשל - בערים המלכותיות שיפדו מעל השערים הראשיים את ראשי הפושעים ואויבי השלטון . בתמונה , נציגי הקהילה היהודית באזימור במהלך סיור משותף . מספרו של יעקב אלפסי (מאוסף משפחת אבישעיד אשדוד

החיים הקהילתיים היו מבוססים על עזרה הדדית , בעניין של אמא שלי סעדה לוי ז"ל , היא תמיד הייתה מבקשת ממני לתת עזרה לנזקקים , כמו כדוגמא :לקחת אישה עיוורת כ 10 ק"מ ברגל לבת שלה , פעם בשבוע , או לישון בביתו של זקן חכם חולה ובודד , תמיד הייתה אומרת לי זה מצווה לעזור כי גם היא הייתה מתנדבת ועוזרת לאחרות .

הייתה אמונה שנשים שילדו תאומים , יש להם כוח ריפוי , ומאחר ואימא שלי ילדה תאומים , היו באות נשות הישוב, שכואב להם בגופם ומבקשים את עזרת אימא ( מאמא ) אמא , היא הייתה מאתרת את מקום המכאובים , לוחצת עליו ברגל שלה וביד שלה והייתה אומרת " אני שילדתי תאומים " מספר פעמים עד שבעלת המכאובים הייתה מודיעה שהיא מרגישה בטוב .

אמא הייתה רוחצת בחברה קדישא, בפעם הראשונה זה היה כאשר סעדה אבישעיד נפטרה והם ביקשו ממנה להיות חברת רבי שמעון בר-יוחי , כך המשיכה לעשות , גם בעכו עד יום מותה . מהחינוך שלה אני עד היום פעיל ציבור ותמיד בהתנדבות בלבד .

במשך ילדותי באזימור עברנו מספר בתים בשכירות עד שאימא שלי רכשה בית , שיפצה אותו והוסיפה קומה עם 2 חדרים להשכרה ,זה שימש את הבאים מחוץ לעיר לצדיק , חשיבה עסקית של אימא נטו . הנשים היו חזקות חכמות עם לב טוב , אפה הם הבחורות ההם , החרוצות עם הצניעות וחוכמת חיים שהובילו משפחות .

העיירה העתיקה במאה ה15 לספירה בארכיון האוניברסיטה העברית בירושלים

לסיכום : באזימור הייתה לי ילדות , בעלת עניין רב , ילדות טובה ושקטה , עם טיולים בטבע עם אכילת פירות יער ותירס צלוי במקום , כל הפולקלור מסביב לצדיק , החיים ליד הנהר האדיר והיפה , בית הספר אליאנס עם המורה שלנו רפאל לוי , שלימד אותנו הכול בכל משירת בטובן , היסטוריה וכל יתר המקצועות , לימוד שאפשר לי להתקבל לאורט קזבלנקה בו למדתי 3 שנים עד עלייתי ארצה . הילדות באזימור היא תמיד בנשמתי עד היום הזה .